זה מתחיל יפה, יש השתוקקות לקשר, ההורמונים בשיא, הכל נראה ורוד – לא סתם אומרים על האהבה שהיא עיוורת, נדייק ונגיד שעוד לא מדובר באהבה, אז זו בעצם ההתאהבות שעיוורת…
זה בדיוק הזמן להכיר לעומק, לחוות ביחד חוויות, לרכב על גלי הקשר המתהווה, אם שני בני הזוג מודעים לעצמם ומבינים וכבר עברו מספר מערכות יחסים, הם יודעים שהתקופה היפה של ההתאהבות עוברת, חולפת וכדי ליצור קשר משמעותי שמביא את האהבה המיוחלת, צריך לעבוד ולהשקיע וליצור את ההתקשרות ארוכת הטווח (על בניית יחסים אפשר לקרוא באתר https://humanitasprize.info ).

פה מופיע מכשול נוסף, יש המון אפליקציות שנותנות למי שנמצא בהן הרגשה שיש שפע של בני או בנות זוג שממש מחכים מעבר לפינה או בדפדוף הבא באפליקציה ומה שקורה זה שעכשיו המשיכה הראשונית נגמרה וכבר מעצבנים אותנו הדברים הקטנים, ופחות "נוח" והרבה יותר נוח וקל להגיד תודה רבה, היה נעים מאד ולהמשיך הלאה – כמו שאמרה לי פעם מישהי "80% מהקשרים לא מצליחים".
אני חושב שהם לא ממשיכים כי הפכנו לעצלנים ומפונקים ומחפשים את הדרך הקלה וכדי להגיע לאהבה צריך להשקיע בזוגיות, לעשות דברים שמחזקים את הקשר, להבין שהדברים הקטנים (והגדולים) שמפרידים, הם בעצם מבחן שכדי לעבור אותו בהצלחה ולהגיע לאהבה המיוחלת, נדרשת מאיתנו עבודה מסוג חדש – התמדה, משחק ופרגון הדדי גם על פני ההרגשות, כי כשאנחנו מתאמצים ומשקיעים במישהו, אנחנו מפתחים כלפיו חשיבות, כן, כשאני משקיע במישהו, הוא הופך להיות חשוב לי, וכשעובדים ביחד, בהשקעה הדדית, נוצר משהו חדש לגמרי, נוצר קשר אמיתי וחזק, קשר שאני והיא בנינו ביחד, לא ויתרנו ובנקודה הזאת החדשה של החיבור מעל הכוחות שניסו להפריד, אנחנו מגלים ישות חדשה שנבנתה והיא יפה ומלהיבה ומדהימה כי אנחנו עושים אותה כזאת, יצרנו אהבה.
לא רבים מצליחים, כי זה לא פשוט, אבל מחויבות לתהליך היא התבלין הסודי והתבלין הזה יוצר משהו שלא חווינו בשום מקום או זמן.
מאחל לכולנו אהבה בכל זמן ובכל גיל, כמו שכתב זיו חלף: "…ותמיד יש לעורר את מה שהלב שוכח – שהאהבה היא התכלית היחידה."