אני עדה לתהליכים הסמויים והגלויים שעוברים על האוניברסיטאות. מתחילים בירור לעומק, מה אפשר ומה אי אפשר להעביר בזום. שולחים למרצים ולסטודנטים בקשות למשובים כדי להבין איך הולך לשני הצדדים עם המעבר לזום. ישנם מרצים שחווים את זה כעינוי של ממש וכתוצאה מזה ישנם גם סטודנטים שמרגישים כמוהם. על פניו נראה שישנם קורסים שכבר מזמן היו צריכים לעבור ללמידה מרחוק כי הם טכניים יותר וכי זה מקל על סטודנטים שעובדים או גרים רחוק לקחת חלק בקורס מבלי לפגוע ברצף החיים שלהם. כמובן שלמעבדות וללמידה מעשית הזום אינו פתרון, אבל רוב הקורסים של תואר ראשון ושני אינם כאלו. להערכתי, האוניברסיטאות צריכות להושיט יד למרצים ולעזור להם לבנות מערכים אטרקטיביים לזום, כדי שגם להם וגם לסטודנטים יהיה קל ונעים יותר. יש חשיבות לחיבור ולנוחות בסביבה כפי שנכתב https://www.michaellaitman.com/he/ וגם כאן http://laitman.net

בינתיים, העבירו את מטלת התאמת הקורסים למרצים, ולא כל אחד מהם בעל כישרון לבצע את ההתאמה הזו. קורס שהיה משמים בפגישות פיזיות יהפוך למשמים אף יותר דרך הזום. מרצה שאינו בעל יכולת הבעה מגוונת, לא יצליח לעבור מסך וירדים את הסטודנטים. אלו יעדיפו לשמוע את הקורס במהירות פי שתיים, ארבע, שש, תלוי בקצב הטבעי איתו נולד המרצה, ויעשו עוד וי על המטלה. בלימודי משחק ותיאטרון, ברור לכולם שעליך לדעת איך לעבור מסך, מה לומר, איך לשתף, כך שתשבה את לב השומעים שלך. מדוע זה צריך להיות שונה בכל מקצוע אחר? מדוע אלגברה לינארית חייב להיות קורס משעמם? רק בגלל שהוא מתחום המדעים? האם לא יתכן עולם שבו מרצה עם יכולות משחק יעביר גם חומר כזה בצורה מרתקת? נתקלתי גם במרצים כאלו. לא משנה מה תתנו להם והקהל יהיה מרותק. יצחקו, יסתקרנו ויהיו מרותקים. קורסי הזום יחשפו את המרצים הללו ויהפכו אותם, להערכתי, לסלבס של האקדמיה. סטודנטים מאוניברסיטאות שונות יחפשו להירשם לקורס שלא מהאוניברסיטה שלהם רק בגלל שהמרצה פגז. כך זה צריך להיות ולשם זה צועד. מחכה ליום שאוכל לפתוח אינטרנט ולחפש איזה מרצה תותח בתחום שדות הקוואנטים ולהירשם אליו. אולי סוף סוף אוכל להבין מה זה…